שרה איטה - הפרדסנית היהודיה הראשונה בעולם - יעקב פרנקו

דויד דב פלמאן ממזריטש, אברך צעיר ממשפחות רבנים ידועות, התפרנס מסחר בעורות וראה ברכה בעיסוקיו. לאחר שני בנים, שכל את אשתו ונשא את שרה איטה, שילדה לו עוד ארבעה ילדים. הוא היה חלק ממייסדיי הגרעין הציוני של העליה הראשונה, שהקימו את יסוד המעלה. דוד, היה טיפוס אינדיבידואליסט והוא החליט להתישב לבד עם משפחתו. הוא עלה לישראל, בשנת 1883, לתור את הארץ,עם ממון רב ורכש מהשייח של כפר סומייל (אבן גבירול-ארלוזורוב-זבוטינסקי), מוחמד אבו גברא, 40 דונם אדמה, בית ערבי ישן וכמה בהמות והתיידד עם תושביי הכפר. הוא חזר למזריטש ועלה עם כל משפחתו כולל אימו ומלמד בשנת 1884 לביתו, בכפר הערבי סומייל. הוא נטע פרדס בשטח 30 דונם ועשרה דונם, שימשו לגידול ירקות. כל הידע החקלאי, נמסר לו ולילדיו ע״י השייח ופועליו. מיקום הפרדס שלו, באבן גבירול-ארלוזורוב עד לסופר מרקט בשלמה המלך ומשם לכיכר רבין. (לפני כ-45 שנה, גילה לי אחד מיושביי הכפר, כי במרתף ביתו קבור השייח, אך אסר עלי לגלות את המקום, הבית קיים עד היום).

מדיי יום רכב פלמאן על חמורו, ליפו ומכר חלב וירקות, שכן עד לקבלת התפוז הראשון, יחלפו שש שנים.לפרדס קרא גינת דוד (ביארה חווגה דוד). כחצי שנה לאחר עליתו לארץ, מת ממכת שמש.
הכל סברו, שאשתו, שרה איטה, שהיתה רק בת 27 ולה שישה ילדים, אלמנה, בחובות, בכפר ערבי, תמכור את הפרדס. במכתב לאחד הרבנים, שניסה לשכנעה למכור הפרדס ולהחזיר החובות ולחזור למזריץ, ענתה: ״אני לא אלך מכאן, את נפשי אתן לאדמה הזו שהקריב עצמו, (בעלה דויד), עליה״. (יעקב שלמה לוי/ האנציקלופדיה העירונית בהוצאת תא 100). עקשנותה, אומץ ליבה והדבקות בקרקע, עוררו הערצה, אצל יהודים וערבים כאחד, שכן לא היה מקרה נוסף, בו יהודי החזיק בפרדס, קל וחומר, אישה, בן בנו של קל וחומר, יהודייה. שרה איטה, בכדיי לקיים את הפרדס (הוצאתיו גוברות על הכנסותיו, בשבע השנים הראשונות ועוד בטרם נותן פריו), מכרה את כל תכשיטיה ואף נטלה הלוואה מהברון רוטשילד. בנותיה הקטנות מתו בקדחת ואולם, היא סירבה למכור את הפרדס. עד מהרה הפרדס שגשג והיא החזירה את כל חובותיה. 

שרה איטה נקראת: הפרדסנית היהודייה הראשונה. (בוא נאבחן ונדייק. הפרדסן היהודי הראשון בישראל, היה רבי יהודה הלוי, מרגוזה רבה ואחד ממנהיגיי יהודי יפו, עם התחלת היווצרות הקהילה, מתחילת המאה ה-19. ידו בכל ויד כל בו. רבי הלוי, ניסה לשכנע את מונטפיורי, שיקנה שטח אדמה ויקים עליו ישוב חקלאי ויספק עבודה ליהודיי יפו. מונטיפיורי לא השתכנע. רבי הלוי, שכנע את חכם אברהם פנסו וחכם יחיאל בכר, לקנות חלקת אדמה סמוכה, לחלקה אותה ניסה לשדך למונטיפיורי (שכונת מונטיפיורי). בשנת 1851 רבי יהודה הלוי מרגוזה, שותפיו ופועלים יהודיים מיפו, נטעו את הפרדס היהודי הראשון בארץ ישראל. ואכן, בעקבות פעולה זו, השתכנע מונטיפיורי ורכש את פרדסו וכן רכש את הפרדס של רבי יהודה הלוי, הצמוד. הפרדסן היהודי השני, הינו אהרון מויאל, שבשנת 1863, קנה פרדס בשותפות עם ערבי יפואי, במקום שנקרא אום על אדם - אם העצמות, שם קבר נפוליון את החיילים התורכים ששחט או את חייליו חוליי הדבר. (יפו-נווה צדק מרדכי אלקיים עמ 39, 109) ואולם, לא רבי יהודה הלוי, מרגוזה, לא אהרון מויאל ולא מונטפיורי, ראויים לשאת בתואר: הפרדסן היהודי הראשון, שכן הם השקיעו מכספם, בהקמת פרדס, אך מעולם לא עיבדו אותו. על כן, הם אינם ראויים לשאת בתואר: הפרדסן היהודי הראשון בישראל.

שרה איטה ומשפחתה, לא רק הקימו פרדס אלא אף עבדו בו, במשך עשרות שנים ועל כן זכתה בתואר: הפרדסנית היהודיה הראשונה. שכניה הערבים של שרה איטה, מכפר סומייל, העריצו אותה והגנו עליה, מפני הבדואים, שמקצתם פיתחו הובי, של שוד, רצח ואונס (כגון, במושבה האמריקאית ביפו והטמפלרים בקריה). ב-1936 נמכר הפרדס ע״י ילדיה ונבנו עליו בתים. שרה היתה בת 81 ונפטרה מס חודשים אח״כ, משברון לב. אחד הרחובות בשטח הפרדס (סמוך לכניסה הצפונית של גן העיר), נקרא רחוב הפרדס, אך ראוי לשנות שמו ולקרוא לו: הפרדס של שרה איטה פלמן. (הרחוב אינו ארוך ועלויות שינויי השם, מוערכת באלפיי ₪ בודדים). בכור בניה של שרה איטה, אהרון לייב פלמאן, ינק את תורת הפרדסנות הערבית, מעבודתו בפרדס המשפחתי, כתב את הספר הישראלי הראשון בעולם, לגידול פרדסים: מעיין גנים-הלכות נטיעות גנים ופרדסים בארץ הקודש שיצא בשנת 1891. (ראו מאמר הח״מ:  הספר הראשון בעברית לגידול פרדסים). דוד דב פלמאן, ראויי אף הוא לרחוב על שמו, בתחומיי הפרדס וההיסטוריה לא נתנה לו את הכבוד הראוי. הוא היה גם חרדי וגם ציוני לדוגמא. היה לו מעמד בכיר בקהילה וראה ברכה בעיסוקיו ובכל זאת, נטש חיי עושר ונוחות ועלה לציון, במסגרת חלוציי העלייה הראשונה, למדבר, לשממה ולקדחת. הוא היה אינדיבידואליסט אמיץ, יחיד בדור, וויתר על העלייה לקרקע, עם חבריו לגרעין, יסוד המעלה. הוא לא היה רק היהודי הראשון, שהתיישב
בתוך כפר ערבי, אלא, הוא היה גם החרדי הראשון, שעשה כן, ודאג להביא מלמד לילדיו. הוא גם היה הפרדסן היהודי הראשון, בעלייה הראשונה, שרכש שטח קרקע והקים עליו פרדס. הוא היה חרוץ ואהב את גאולת הקרקע. מדיי יום, רכב על חמורו ליפו ומכר חלב וירקות. אלמלא נפטר, ממכת שמש, כתוצאה מעודף חריצות, מס חודשים לאחר שעלה עם משפחתו, היינו שומעים עליו הרבה יותר והוא היה זוכה לכינויי: הפרדסן היהודי הראשון. הוא היה המח והכח, שמאחוריי הפרדס היהודי הראשון, אך תהילת עולם נפלה רק לידיי אשתו, שכבודה במקומה מונח.

מאמר זה פורסם עת הדר - ירחון מגדלי ההדרים בישראל 

*חפש פרנקו, עו״ד

משרד בוטיק מתמחה במקרקעין ותכנון ובניה ביפו

למאמרים נוספים www.francolaw.com עו״ד פרנקו עוסק גם באדריכלות נוף וגינון משנת 1984 

קרדיט על התמונה לאתר פרש www.fresh.co.il