מה בין, טעמו של השמוטי JAFFA ORANGE המקורי, מיפו, לבין השמוטי הישראלי, הספרדי והדרום אפריקאי. * עו"ד יעקב פרנקו

 מה בין, טעמו של השמוטי JAFFA ORANGE המקורי, מיפו, לבין השמוטי הישראלי, הספרדי והדרום אפריקאי. * עו"ד יעקב פרנקו

תפוז השמוטי, "JAFFA ORANGE" , הינו זן חדש יחסית, של תפוז, שנגלה לראשונה, רק בתחילת המאה ה-19, ביפו בלבד. עדות כתובה ראשונה, נמצאה בנמל ליברפול בשנת 1840 )אופנהיים( ומכאן שפרדסי השמוטי, היו קיימים לפחות עשר שנים קודם לכן ואולי אף עשרות שנים קודם לכן. קיימת גם עדות,שויקטוריה מלכת אנגליה, קיבלה ארגז תפוזייJAFFA , באותה עת. זן התפוז JAFFA, גדל אך ורק ביפו,באדמות שממזרח ליפו העתיקה, המסוגרת בחומה. הזן "שמוטי-JAFFA", נחשב "לתפוח הזהב הטוב והטעים ביותר בעולם", מחירו נשקל בזהב וזכו להנות ממנו, מלכים, אצילים, וסתם נובורישים. כיום,כמאתיים שנים, לאחר גילויו, מחירם של תפוזיי השמוטי, "שקל תשעים". כיצד נפל המלך-השמוטי JAFFA ,שדוד על חרבו, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא?

התשובה הבנאלית תהא: "ביקוש והיצע". בתחילת המאה ה-19, זן התפוז, שמוטי- JAFFA, גדל אך ורק בשטח מצומצם מזרחית ליפו. בעקבות יצוא התפוז JAFFA לעולם, והשגת מחיר גבוה, עבור כל תפוז ותפוז,בתחילת המאה ה-19, החלו בעליי הקרקעות, ממזרח ליפו העתיקה, לחסל כל גידול אחר ולטעת אך ורק, פרדסיי שמוטי-JAFFA. בשיאה של הסבת הקרקעות לפרדסים, בשנת 1882, התפרסו כל השטחים החקלאיים, שממזרח ליפו,בסה"כ על "מייל וחצי למזרח על שניי מייל, צפון-דרום". זהו השטח החקלאי, ברוטו, כולל דרכים, שבילים וגידולים נוספים כגון אבטיחים ולימונים. (עולה ממדידות למפה, שעשה קצין בריטי בשם קונדר, שזו מומחיותו. טולקובסקי/"פרי עץ הדר", עמ' 253).

אם נמיר את המיילים, לדונם, עסקינן בשטח ברוטו קטן ומצומצם של-7500 דונם בלבד.

באותה תקופה לערך, בשנת 1885, היה אקספורט של תפוזיי 106,000 JAFFA ארגזים, כ-40 ק"ג הארגז. (טבלה בספרו של המלומד טולקובסקי, "תולדות יפו", עמ' 152).

מספרים אלה, של גודל הקרקע ומס' ארגזיי התפוזים, מאפיינים פחות או יותר, את התנובה המקסימאלית!של תפוזיי JAFFAהמקוריים! שגדלו אך ורק, באדמה שממזרח ליפו ועוד בטרם הצטרפו לתנובה, פרדסים ישראליים או פרדסים ערביים מחוץ ליפו. כיום, השמוטי מגודל, לא רק ברחביי א"י, אלא גם בספרד, דרום אפריקה, אמריקה ועוד והתנובה העולמית של הזן שמוטי, הינו עשרות מיליוניי ארגזים בשנה. מכאן, שע"פ כללי ביקוש והיצע ועקומת התמורה, עודף ההיצע הוביל, לירידת מחירו, עד כדיי חסר כדאיות כלכלית, לגדל את הזן, שבעבר מחירו נשקל בזהב ואכן, מזה עשרות בשנים, שפרדסיי שמוטי, ברחביי ישראל, נעקרים או עוברים הסבה ע"י הרכבה, לזן אחר.

במבחן הטעם, הנך טועם תפוז שמוטי, ישראלי, תפוז. טעם של תפוז. הא ותו לא. על מה ולמה, כל המהומה,ומדוע מצאו מלכים ורוזנים, לשקול מחירו בזהב במאה ה-19, לא ברור?

במאמרנו זה, נשכנע כי, טעמו של השמוטי JAFFA המקורי, שגדל אך ורק באדמה, שממזרח ליפו העתיקה,אינו כטעמו של תפוז שמוטי, שגדל בא"י, בספרד או בכל מקום אחר.

טעמו היה טעם גן עדן, שונה לחלוטין מטעמו של תפוז שמוטי, שאנו אוכלים כיום. והטענה השניה, שנוכיח, כי אם היו תפוזיי שמוטי JAFFA מקוריים, כיום, הגדלים אך ורק באדמת יפו, בשיטות המסורתיות, של המאה ה-19, הריי שמחרים היה גבוה, עשרות מונים, ממחירו של כל תפוז שמוטי, הגדל בכל מקום אחר בעולם. הזן שמוטי JAFFA המקורי, לו היה קיים היום, היה זוכה להגנה על פי אמנת מדריד, כפי שגבינת פרמז'ן, חרדל דיז'ון ושמפניה, זכו. כשם ששמפניה מחבל שמפיין, נמכרת עשרות מונים, מיין מנתזים ספרדי, הוא הדין, לשמוטי JAFFA. זאת ועוד, תפוצת הזן שמוטי, הינה כלל עולמית ולא ניתן להגבילה, אך הזן שמוטי JAFFA,יכל להיות שם מוגן, המיועד אך ורק לתפוז הגדל באדמת יפו, בשיטת הגידול המסורתית, של המאה ה-19.

לכאורה, נטלנו משימה בלתי אפשרית, להוכיח, כי טעמו של השמוטי JAFFA המקורי, טוב בהרבה, מכל תפוז שמוטי, שגדל כיום, שכן, אין עוד בקרבנו, תפוז יפואי מקורי ולא ניתן לעשות מבחן טעמים. ובכן קל.

אם נשאל את המבוגרים שביננו, הם יעידו בשמחה, כי בילדותם, לפני שבעים ושמונים שנה, טעמם של הפירות והירקות היה אחר. שונה. מתוק יותר. מרוכז יותר. עז טעמים. זאת התקופה שטרום דישון כימי,ריסוסים והנדסה גנטית. אלה טעמים שאבדו, אם כי הינם ניתנים לשחזור )פירות וירקות אורגניים, אינם מגעים לטעם ההוא, שכן הם מגודלים על דשן אורגני, אך לא בשיטות המסורתיות, שניזונו, מהשבחת הקרקע וללא דשן כלל(. רק מטעם זה, כבר ניתן לקבוע באופן מוחלט, שאינו נזקק לראיה נוספת, כי טעם השמוטיJAFFA שגדל בתחילת המאה ה-19, באדמת יפו, ללא כל דישון ו/או ריסוס, היה מתוק, טעים ועז טעמים בהרבה, מהשמוטי ד'היום. יתרה מזאת, האדמה שממזרח ליפו, הינה אדמה מיוחדת במינה, שאין כדוגמתה וכנראה, הינה האדמה הפוריה בישראל של המאה ה-19. האדמה שממזרח ליפו העתיקה, הינה הדלתא של אגם אילון שיבש (בעקבות גל הצונאמי השני, שיצר את שכבת סלע הכורכר העליונה וחסם את אפיק הנחל,שהגיע בעבר ליפו). זאת האדמה הדשנה העליונה, שנסחפה מהריי יהודה ועל כן היא פורייה יותר, בתוספת כל החומר האורגאני, שהיה באגם, שהפך לביצה עד שיבש כליל. בבדיקת מעבדה שביצע הח"מ)ראו: "תגלית מדעית על מקור איכותם של תפוזיי השמוטי JAFFA ORANGE " פורסם בירחון עת-הדר-ידיעון ענף ההדרים במועצת הצמחים גליון 143 יולי 2020, (עולה כי האדמה שממזרח ליפו, משופעת) גם מאה שנה לאחר שנסללו עליה כבישים( בחומריי דשן אורגניים! בכמות שאינה מביישת קרקעות שמקבלות כיום, דשן כימי באופן שוטף. גם המבנה הפזיולוגי של הקרקע הינו אוורירי וטוב. כלומר, אם מוסכמת על הכל,האקסיומה שגידול אורגני במאה ה-19, הינו טעים בהרבה, מגידול בדשן כימי וריסוסים, של סוף המאה ה-20, הריי מכח, קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, שכל גידול, שיצא מהאדמות המופלאות, ממזרח ליפו (שטח מצומצם, כגודל הדלתא של נחל אילון הקדום) הינו גדול, טעים, מרוכז, מכל גידול מתחרה, בן באותה עת, בן מזמננו אנו.

ואכן, אחת ממסקנות המאמר, הינה, שתפוז השמוטי JAFFA, שנודע כ: "התפוז הטוב ביותר בעולם", אינו בשל היותו זן מיוחד, אלא בשל "הטרואר" המיוחד, הקרקע המיוחדת, שממזרח ליפו העתיקה. מכאן, כי רק תפוזיי שמוטי, שגדלו, אך ורק בטרואר המיוחד, הדלתא שיבשה של נחל אילון, זכאים להגנה על השם הטוב, "JAFFA" על פי אמנת מדריד, בעוד שכל תפוז שמוטי אחר, בן שגדל בא"י ובן שגדל בספרד, יכול להקרא שמוטי, אך לא JAFFA. לצערנו, לא נותר פרדס ואפילו עץ שמוטי JAFFA, אחד לרפואה והאדמה הטובה הזאת, כוסתה כולה, בשמלת בטון, בכבישים ובבנינים. תחילת הרס הטרואר, החלה לטעמי בשנת1875, כשניטלה מיפו ההגדרה של "עיר חומה" ובעקבות כך, נתן חסן בק, הוראה לפרק את חומת הכורכר של יפו העתיקה והתחלת הבניה מחוץ לחומות)רח' יפת, ככר השעון, בית אשל, רזיאל, בתיי באר וכד'(.בתקופת המנדט נעקרו בזה אחר זה, פרדסיי השמוטי ועם הקמת המדינה ובניית השיכונים, לעולים החדשים, נעקרו הפרדסים האחרונים.

ראיות לכך, שאדמתה של יפו היתה פוריה במיוחד, יש למכביר. כבר, בתקופת הפרעונים, לפני כ- 4000שנה,מוזכרים הגנים של יפו, כלומר הגידולים החקלאיים שלה (פפירוס אנסטאסי). בשנת 1775, מציין אבולדהב את עציי התפוז, האתרוג והלימון של יפו: "עד כדיי שיעור ענקי". בשנת 1824 מציין דוד ד'בית הילל:"תפוחיי זהב ולימונים שכל אחד מהם גדול מאגרופו של אדם...ובינהם אבטיחים שאין איש אחד יכול לשאתם". מונטיפיורי בשנת 1827: "תפוחיי זהב יפים מאד אשר כמוהם לא ראינו עוד". ואולם רק בעקבות בדיקת המעבדה, של הח"מ, הוכח לראשונה ובאופן מדעי, כי האדמות שממזרח ליפו העתיקה,אינם סתם אדמות פוריות, אלא מקרה חריג, של אדמה פוריה במיוחד, כנראה הפוריה ביותר בא"י, של המאה ה-19.

בואו נתקדם. עניין נוסף, שהשפיע לטובה, על טעמו של התפוז JAFFA המקורי, טמון באופן גידולו. בעוד שכיום מקובל לטעת כ-75 עציי תפוז לדונם, הריי שהתפוז היפואי, נשתל בצפיפות כפולה של 150 עד 200 עצים לדונם. תוצריי לוואי של שתילה צפופה כזאת, הינם, עצים נמוכים בהרבה, שכן הרבה עצים, נאבקים על משאב קרקע קבוע. (תופעה זו התאימה לפרדסן היפואי, שכן הקטיף הנמוך, התבסס על עבודת נשים וילדים, הפועלים הזולים ביותר ולא על סולמות). תוצר נוסף, לצפיפות השתילה, הינה מחסור בשמש, שמוביל להקטנת כמות הפריחה ולהקטנת כמות התפוזים בהתאמה. בפרדס הישראלי כאמור, כמות העצים, כמחצית, עניין המוביל לכך, שגובה העצים גבוה בהרבה, הענפים, חשופים ליותר שמש, כמות הפריחה רבה יותר)ואף מעוצמת ע"י ריסוס (וכמות התפוזים גדולה יותר לדונם, כמובן ע"ח הטעם. יותר פרי- פחות טעם.(עניין זה מזכיר בהפוך על הפוך את הזית הערבי, הגדל על גזע אחד ומקבל פיצול, בגובה של 2 מטר, מול הזית היהודי, בו הגזע מקבל גיזום-פיצול, בגובה חצי מטר ומפתח יבול רב יותר, על מס' זרועות הפתוחות לשמש. התוצאה, בעץ ערבי, כמות קטנה של זייתים גדולים ועזיי טעם, בעוד בעץ הישראלי, כמות גדולה, של זיתים קטנים, על חשבון הטעם. החקלאות המודרנית מחפשת הגדלת תפוקה לדונם, בעוד הפלאח, רדף אחריי הטעם, שכן בד"כ, היבול שימש אותו ואת משפחתו).

מכאן כי התפוז היפואי, בשיטת הגידול המסורתית, נתן פחות יבול לעץ (אם כי כמות העצים לדונם כפולה),שמשמעותו שכל עץ, מקדיש משאביי שורש, לגידול פחות פרי והתוצאה, פרי טעים, מתוק ומרוכז טעמים,יותר מהגידול המודרני. (אגב אדמות יפו היו כה פוריות, שהעצים מתוארים ביומניי המסע כעמוסיי פרי,למרות צפיפות השתילה).אם כן, הריי לך הוכחה נוספת, לטעמם של תפוזיי השמוטי JAFFA, רק מעצם שיטת גידולם הפלחי במאה ה-19, לעומת שיטות הגידול המודרני של התפוז הישראלי, הספרדי או הדרום אפריקאי. 

הלאה. התפוז שמוטי JAFFA, גדל על כנה של לימון מתוק, בעוד שהשמוטי הישראלי-גדל על כנה של חושחש. ידוע לכל, כי סוג הכנה, משפיע על טעם פירות הרוכב. נראה כי כנה של לימון מתוק, הוסיפה, ניחוח לימוני ותבלין, טעם לתפוז השמוטי JAFFA המקורי, שקנת החושחש, ד' היום, נעדרת.

המיים. איכות המיים וטעמם, מרכיב נוסף המשפיע על הטעם. תפוזיי השמוטיJAFFA , הושקו ע"י מיימיי נחל איילון שיבש. גובה פניי הנחל, באותה עת היה כחמישה מטר, מתחת לקרקע. מיים אלה, הינם מימיי נחל איילון, המתוקים, שעברו סינון, דרך שכבת סלע הכורכר והוצאו באמצעות, חפירת בארות אבן, ע"י אנטליה (גלגל עץ אנכי עם תיבות עץ, שסובב, ע"י גלגל עץ אופקי, שמחובר במוט לחמור, גמל או פרד, שצועד כסוי עיניים, במעגל). המיים נאספים בברכת אגירה עליונה ומשם מועברים לכל עץ בפרדס, דרך תעלות שנחפרו באדמה, בטוריה ונמרחו בסיד). נראה כי מימיי נחל איילון, הינם טובים בהרבה, ממיי הבארות, שנחפרו לעומק 50 מטר וחילצו מיים עם חול ע"י משאבות מנוע, החל מסוף המאה ה-19, במושבות פ"ת,רחובות וכד'.

מקל וחומר, שמימיי אגן אילון המסוננים, ע"י שכבת סלע הכורכר ביפו, טובים יותר, ממיי ההשקיה של מקורות ו/או ממיים מותפלים ו/או ממיי קלחין ממוחזרים. טיב המיים, כידוע, משפיע אף הוא על הטעם. מכאן מסקנתנו, כי טעמו של תפוז השמוטי "JAFFA ORANGE", המקורי, שגדל, אך ורק באדמות יפו המופלאות,אינו דומה כלל ועיקר, לטעמם של תפוזיי השמוטי כיום, המציפים את שווקיי העולם. נכון, שלאור כללי ביקוש והיצע, לא היו שוקלים את מחירו בזהב, כיום, אך עדיין השמוטי JAFFA ORANGE המקורי, לו היה קיים כיום, היה נהנה מהגנת החוק, כסימן רשום, מחירו היה יקר פי כמה וכמה, מתפוזיי שמוטי אחרים וטעמו היה טוב, טעים, חזק, מרוכז, עז, אחר לחלוטין, מטעמיי השמוטי, הישראלי, הספרדי והדרום אפריקאי. מש"ל.

*חפש פרנקו, עו"ד
משרד בוטיק מתמחה במקרקעין ותכנון ובניה ביפו

למאמרים נוספים: francolaw60@gmail.com עו"ד פרנקו עוסק גם באדריכלות נוף וגינון משנת 1984 ויוצר סדרת היוטיוב:"ביקורת הגינון בתל-אביב".

קרדיט על התמונה: ויקומדיה קומונס